מזון דורות/ שירלי פבליק
תחבושות בד? גביעונית לוסת? לידה בבית? כל זה נראה כל כך ברור, נגיש ופשוט, אך לא תמיד זה היה כך. איבדתי את אמא שלי בגיל 24. אמא, שמחלתה נתגלתה בשלבים מתקדמים נפטרה תוך זמן קצר, בגיל 47 מסרטן שד מסוג אלים במיוחד.
ההלם היה מוחלט. הרגשתי שאינני מסוגלת עוד לחיות ללא אמא, ללא אדמה לרגלי. חשכת השכול שאפפה אותי גרמה לי לנסות ולהאחז בחיים באמצעות השגת הריון, שלמרבה המזל לא הצליח להתגשם באותה עת. כאן התחיל מסע של החלמה, שיקום ובניה שארך כעשר שנים שבהן התאבלתי על כל הרגעים שבהן כמהתי לנוכחותה של אמא בחיי.
במהלך השנים מאז פטירתה של אמא שיחזרתי את המסרים שקיבלתי בכל הנוגע לנושאים "נשיים". מוטיבים של כאב, סבל, בעיות, מחלות, פחד אימים מהריון לא מכוון, לידה שהיא סבל, פצע פתוח חתכים, מלקחיים, הנקה אינה אפשרית ודיכאון, כל אלה היו המזון הבסיסי שבו הוזנתי מאמא ומהסביבה.
הרגע הכואב ביותר היה ממש בסמוך ללידת ביתי הראשונה, לפני כ- 12 שנה. במשפחה ידעו על המחשבות והכוונה ללדת בבית. לא אשכח את אותו ערב בארוע משפחתי שבו סיננה לעברי הסבתא של המשפחה "טוב שאמא שלך לא כאן כדי לראות מה את עושה….ללדת בבית, שטויות".
המילים חדרו את גופי ונצרבו בליבי אך בו זמנית שפכו אור על הדרך העצמאית שעברתי.
מזון תודעתי מחזורי
שנים מאוחר יותר הבנתי את המשמעות והחשיבות של המזון התודעתי לכיוון מסלול חיים.
כל התנהגות, אמירה וניואנס משאירים חותם שאליו נחזור במודע או שלא כדי לשלוף דרך התמודדות כלשהי עבור כל רגע בחיים.
ומה יש בנו הנשים שיכול לסייע לנו לבחור אחרת? המהות הנשית מכילה בתוכה את המחזוריות ובה, טמון ריפוי. עונות השנה ועונות האישה הן צרור המפתחות לבחירת ה"תפריט התזונתי" התודעתי המתאים.
היכן אנחנו היום? בתום חגיגת אביב הנעורים הצבעוני והמתפרץ שבו נישאה הנערה המתבגרת שבנו ועברה בשער ההתבגרות אל הנשיות, מגיע הזמן לקדם את התדר האימהי שבתוכנו, התדר המזין את הסובב, הצאצאים.
כעת, מבעד לחלון ביתי פריחת האביב הולכת וקמלה, הימים מתחממים והקיץ מתבסס לאיטו כתסריט ידוע מראש שבו האדמה חמה ויבשה והשמים מעל בהירים וכחולים, כך יום יום במשך שבועות וחודשים.
בדומה לימי הקיץ המונוטוניים והמתישים, שלקראתם אני מבטיחה לעצמי שנה אחרי שנה ש"באוגוסט אני באלפים השוויצרים…" (זה עוד לא הצליח לקרות), גם תפקיד האמהות נחווה לעיתים כשביל צחיח ואינסופי רצוף טריוויה יומיומית שחוזרת על עצמה. אז מה??
כנשים אנו נושאות בגופנו את שושלת הדורות הנשית כולה, מראשית השבט האנושי ואל העתיד, עד סוף הדורות. עובדה מהדהדת זו מעצימה את חשיבות מזון התודעה הנשית בו אנו מזינות את עצמנו, את ילדנו ואת הסביבה העוטפת אותנו.
ככל שנרפא את עצמנו בתחנות התודעה המשפיעות על תפישת הנשיות שלנו (לידה שלנו, וסת ראשונה, לידת תינוק, הפסקת הוסת) כך נוכל להזין את צאצאנו וסביבתנו במזון בריא. זה הזמן לבדוק האם המסרים שהוטבעו בנו לכל אורך חיינו משקפים ומהדהדים את המחזוריות כפי שהיא בטבע? שכן זו נקודת הייחוס שלנו.
גופנו הצומח, המווסת, היולד, המזין והקמל הינו תמונה של הבריאה כולה וההליכה היומיומית בתודעה זו היא המהות.
להיות באור
ימי הקיץ במיוחד, הם גם העונה הנכונה להזין את הסביבה במזון תודעתי בריא, שכן הימים הולכים ומתארכים לקראת זמן שיא שהוא היום הארוך ביותר בשנה (21 ביוני), היום שלאחריו תחל נסיגה חוזרת אל החשיכה.
מה משמעות המושג להיות בשיא האור?
הבה ניעזר לשם כך בשיחזור חווית ימי הקיץ ככלל. הקיץ מאופיין בתנועה מוחצנת, הרבה מהפעילויות נעשות מחוץ לבית, ההזנה מאופיינת בפירות וירקות חיים ויש תחושה כללית של חיים בחוץ, משחק, אינטראקציות חברתיות, ביקורי משפחה-חופש.
התנועה שפרצה החוצה בזמן האביב ממשיכה לקבל בקיץ הזנה ובכך לשגשג ולפרוח. מבחינה פיזית ההורמון המיצג את "עונת הקיץ" הפנימית הוא הפרוגסטרון-כשמו כן הוא, תומך הריון.
להיות באור זו הזדמנות להתחבר לתדר שבמהותו מאפיין אנרגיה "גברית" יותר, אקטיבית מוחצנת.
הזנה אימהית
במשך שנים חשתי בלבול סביב תחושת הקלה מסויימת מעצם העובדה שאמא איננה. האם אני שמחה שנפטרה? האם לא אהבתי אותה באמת? כיום אני יודעת עד כמה משמעותית היתה אימי בתהליך ההתפתחות שלי, בחייה ואף יותר מכך, במותה.
ברור לי כי בהסתלקותה שוחררתי לבחור במקורות הזנה המאפשרים צמיחה בריאה והרמונית עם כוחות הטבע.
אני מזמינה אותנו להמשיך ולהזין את הנערה שבנו, זו שהפכה לאישה, במזון רגשי ורוחני שתומך במסע נשיות מעצים ובריא. ובהיותנו באור אנו חופשיות להדהד מסרים אלו לכל מי שסביבנו לתינוקות, לילדות, לנשים,לסבתות וכמובן לכל הזכרים שכאן שכל כך זקוקים לתזכורת לכך שכולנו חלק ממחזוריות אינסופית.